לפי הדין הישראלי חל על עזבונו של המוריש, ככלל, דין מדינת מושבו האחרון של המוריש. משמע כי אם מקום מושבו האחרון של המוריש היה בישראל, אזי יחול על עזבונו הדין הישראלי וכאשר מקום מושבו האחרון של המוריש היה בגרמניה, יחול – גם על אותם נכסי העזבון המצויים בישראל – הדין הגרמני.
לפי הדין הבינלאומי הפרטי הגרמני מי שנפטר עד 17.8.2015 חל על עזבונו של המוריש, ככלל, דין אותה מדינה שהמוריש היה אזרח בה בעת מותו, ללא קשר למקום מושבו האחרון. מי שנפטר אחרי 17.8.2015 חל על עזבונו של המוריש, ככלל, דין אותה מדינה שבה היה מקום מושבו הרגיל של המוריש, ללא קשר לאזרחותו.
לכן, כאשר המוריש היה תושב גרמניה, יש רלוונטיות לדיני הירושה הגרמניים, גם באשר לאותם נכסי העיזבון המצויים בישראל.
כאשר המוריש היה רק אזרח ישראל אך תושב גרמניה יכולה להיות רלוונטיות לדיני מס העיזבון הגרמניים, גם באשר לאותם נכסי העיזבון המצויים בישראל.
גם כאשר המוריש היה תושב ישראל אך הותיר נכסי מקרקעין בגרמניה יכולה להיות רלוונטיות לדיני מס העיזבון הגרמניים.
משרדנו נותן חוות דעת מומחה בנושאים אלה כמו בשלל נושאים אחרים שיש בהם רלוונטיות לדין הגרמני.
להלן הוראות החוק הרלוונטיים לפי חוק הירושה תשכ"ה 1965:
פרק שביעי: משפט בינלאומי פרטי
135. הגדרה
בפרק זה "מושב של אדם" – המקום בו נמצא מרכז-חייו; קטין, פסול-דין וחסוי, חזקה עליו שמושבו הוא במקום-מושבו של נציגו כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, כל עוד לא הוכח שמרכז-חייו נמצא במקום אחר.
136. סמכות בתי המשפט הישראליים
בית-המשפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום-מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראל.
137. ברירת הדין
על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו, חוץ מן האמור בסעיפים 138 עד 140.
138. דין נכסים מסויימים
נכסים העוברים בירושה לפי דין מקום-הימצאם בלבד, יחול על ירושתם אותו דין.
139. כשרות לצוות
על הכשרות לצוות יחול דין מושבו של המצווה בשעת עשיית הצוואה.
140. צורת הצוואה (תיקון: תשל"ו)
(א) צוואה כשרה מבחינת צורתה אם היא כשרה לפי הדין הישראלי, לפי דין מקום עשייתה, לפי דין מקום מושבו או מקום מגוריו הרגיל או לפי דין אזרחותו של המצווה בשעת עשייתה או בשעת מותו, ובמידה שהצוואה נוגעת למקרקעין – גם לפי דין מקום הימצאם.
(ב) לענין החלתו של דין זר לפי סעיף זה יראו את הכשרות הדרושה למצווה או לעדי הצוואה כענין שבצורה.
141. מיון מונחים
לענין קביעת הסמכות והדין לפי הסעיפים 136 עד 140 תהיה לכל מונח המשמעות שיש לו בדין הישראלי.
142. דין חוץ המפנה אל דין אחר
על אף האמור בחוק זה, כשחל הדין של מדינה פלונית ואותו דין מפנה אל דין-חוץ, אין נזקקים להפנייה, אלא יחול הדין הפנימי של אותה מדינה; אולם כשהדין של אותה מדינה מפנה אל הדין הישראלי, נזקקים להפנייה ויחול הדין הפנימי הישראלי.
143. דין חוץ שאין נזקקים לו (תיקון: תשנ"ח)
על אף האמור בחוק זה, כשחל דין-חוץ, אין נזקקים לו במידה שהוא מפלה מטעמי גזע, דת, מין או לאום או סותר תקנת הציבור בישראל.
144. סייג לתחולת דין חוץ
על אף האמור בחוק זה, דין-חוץ המקנה זכויות-ירושה על פי דין למי שאיננו קרוב למוריש קרבת- דם או קרבה של נישואין, חיתון או אימוץ, אין נזקקים לו אלא במידה שאותו דין-חוץ מכיר בזכויות- ירושה כאמור המוקנות בדין הישראלי.